<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנן בר רבא</h1>
<h2>דף סג.</h2>
ורב חנן בר רבא תלמידו [של רב היה] בכמה מקומות מצינו שהיה תלמידו. גר' בפ' אילו טריפות הל' דעופות [ס"ג ע"א] אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב חנן בר רבא אמר רב עשרים וארבעה עופות טמאין הן א"ל רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא דהיכא אי דויקרא עשרין הוין אי דמשנה תורה עשרין וחד הויין א"ל הכי אמר אבוה דאימיך משמיה דרב למינה למינו למינהו למינה הרי כאן ארבעה, ואבוה דאימיך היינו רב חנן בר רבא שהיה חמיו של רב חסדא, וזהו פי' השמועה עשרים וארבעה עופות כלומר מעשרים וארבעה עופות שמנה לך הכתוב יש ללמוד מהן כל שאר העופות הבאין לפנינו איזהו טהור והכי סוגיא דשמעתא דלא תימא נילף מנץ מה התם תלתא ולא אף כל תלתא ולא וכי תימא א"כ תורין ובני יונה מאי אהני סד"א הנך לקרבן אבל הני לאכילה אפילו בתלתא לישתרי כל הבא לפנינו בשלשה סימנין לישתרי ואפילו נץ ומינו ומשום הכי איצטריך למיכתב בהדיא דנץ ומינו אסור בשלשה סימנין שלהן, ועדיין אני אומר שלשה סימנין שלהן יאסרו אבל הבא לפנינו בשלשה שאר סימנין יהו כולן מותרין כתב רחמנא שלך. ואכתי אי כתב רחמנא שלך דוקא הוה אמינא בהנהו תלתא דידיה הוא דאסור להכי כתב דוכיפת וכן כולהו אי לא כתב בהו מין הוה אמינ' כל חד וחד ליליף מיניה לכל מיניה לאיסור להכי כת' עורב למימרא דעורב הוא דאית ליה תרי לא תיכול הא מין דאית ליה תלתא אכול בר מהנץ דכתיבי בהדיא. ואכתי אי כתיבי נץ ואיה ודיה והאנפה בלא מין הוה אמינא אינהו אסירי אבל מינו לישתרו להכי כת' בהו מין דהן ומינן אסורין הא כל שאר עופות שרו בתלתא ומין דכתב רחמנא בכל הני נץ ואיה ודיה ואנפה חשיב ליה בשם מבורר, משום דאי לא כת' מין הוה אמינא דלשתרי מטעם שכתבתי, וכן נמי לעניין עורב, דאי כתב רחמנא עורב לחודיה ה"א ניליף מיניה לכל הבא בשני סימנין לאיסור להכי איצטריך פרס ועזניה למילף דפרס ועזניה ההוא דאית ליה חד לא תיכול הא אית ליה תרי אכול כל עוף הבא בשני סימנין חוץ מעורב דפרט ביה קרא להכי איצטריך למיכתב בעורב למינו דאיכא טפי מעורב דהבא בשני סימנין ואסור, ודוקא כל מין עורב והאי מינו נמי דכתב גבי עורב כיון דאי לא כתב בעורב למינו הוו שרינן למינו בשני סימנין מראיה דפרס ועזניה משום הכי חשיב למינו דכתב ביה בשם מבורר. וכן נמי לעניין פרס ועזניה מה התם דאית ליה חד ולא אף כל דאית ליה חד ולא. ואפילו אין דומה לו כאותו סימן אי נמי אף כל דאית ליה חד ההוא סימן עצמו דפרס ועזניה לא, ומשני א"כ נשר מאי אהני השתא דאית ליה חד סימן טהרה אסיר דלית ליה כלל מיבעיא, ולפי הסוגיא שכתב' היינו טעמא דלא שני ליה מעיקרא א"כ נשר מאי אהני דמכל הנך פרכי שמעינן נשר דכתב למילף אשאר עופות הבאין בסימן אחד דטהור, ואגב פירכי שמעינן נמי דלמינה ולמינהו ומינה ומינו צריכי למיכתב למילף מינייהו דדוקא הני דכתיב בהן מין אסירי אינהו ומיניהו אינך דלא כת' בהן מין אינהו אסירי ואידך שריין, ושמעינן נמי דאין להוסיף עליהן. מכל הני קא דייק רב חנן בר רבא עשרים וארבעה עופות ותו לא כלומר הבא בסימן אחד אין לך לאוסרו שאין לך לאסור אלא אילו בלבד שאעפ"י שיש להן סימני טהרה אסור דאי כתב נשר לחוד הוה אמינא נשר הוא דלית ליה כלל לא תיכול אידך כולהו לישתרי משום הכי כתב כל הני דאע"ג דאית בהו (ליה) חד תרי תלת אסירי והיינו דקא מסיק טעמא דכתב רחמנא נשר משום הכי עוף הבא בסימן אחד כשר הא לאו הכי נילף מפרס ועזניה לכל שאר עופות הבאין בסימן אחד לאיסור אע"ג דלא מין פרס ועזניה נינהו דהא לית להו מין ואעפ"י שבאנו להוסיף על כ"ד עופות כיון דאכתי לא קמא לן סוף הדוקיא לא אסיק כלל אלא מעיקרא מסיק ליתובי שמעתא דליכא למיפרך כלל ומשני כל פרכי דפריך ומוקי וסלקא שמעת' דליכא אלא עשרים וארבעה ומאחר דאתא למילף לכל עוף הבא בסימן אחד לאיסור כדקס"ד כ"ש הבא בלא סימן כגון הדומה לנשר בחסרון ארבע סימני טהרה דהא ליכא למימר דוקא פרס ועזניה דאית להו חד ליתסרו אבל דלית ליה כלל לישתרו חוץ מן הנשר ויהו חסרון ארבעה סימנין סימני טהרה אבל ארבעה הסימנין יהו סימני איסור, דהא תורין ובני יונה טהורים הן והן בעלי ארבעה סימנין המחוסר' בנשר, ועוד היאך מנה לנו הכתוב אילו את אילו נשר וכל האמורין בפרש' אם כן מפרכינן הוו להו טמאין רובא וטהור' מיעוטא והיה לכתוב לקצר בעופות כדרך שקצר במניין חיה ובהמה טהורה היל' כשנלמוד מנשר לומר מה נשר דלית ליה כלל לא תיכול הא אית ליה חד אכול לבר מפרס ועזניה הרי רובה בטהור' ולא מנה אותן. ושאר כל הסוגיא דעופות [ס"א ע"ב] דפריך והא שני כתובין הבאין כאחד הן ואין מלמדין ומשני גמירי דאיתיה בפרס ליתיה בעזניה וכן שאר עופות דאיתיה בהאי ליתא בהאי כבר כתבתי על ספר האגרון דברי ריב"א הלוי ודברי ר"ת ודברי רבי' אפרים והוויותיו וקושיותיו אשר שלח לי, ואני דנתי לפניו בבית מדרשו ובכתב הכל כתבתי בספר האגרון שלי. ותו גרסי' באילו טריפות בהל' סימני חיה ובהמה נאמרו [ס' ע"ב], השסועה אמר רב חנן בר רבא בריה בפני עצמה היא שיש לה שני גבין ושני שדרות (וכן) [וכי] משה קניגי היה או בליסטרי היה מיכאן תשובה לאומרי' אין תורה מן השמים. ושמעתי מקשים ההיא דתחילת הפ' [מ"ב ע"א] דתנא דבי ר' ישמעאל מאי זאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זו אכול וזו לא תאכל א"כ הראה לו למשה ממש כאילו הוא עצמו צד אחריהן, ונ"ל כי בסיני כשאמר לו הדיבר הראהו הקב"ה בדמיון כמו מטבע אש שהראהו וכן מנורה ושאר דברים שנתקשה בהן [מנחות כ"ט ע"א, ירושלמי שקלים ספ"א] כן היה המעשה הזה ולא על פתח ביתו כשהיה בתוך מחנה ישר' ולפי הנ"ל לא קש' כיון שמן השמים הראוהו בשעת הדיבר ורב חנן בר רבא סביר' ליה כותיה דרב דאמ' בפ' (יוצא דופן) [המפלת, נדה כ"ד ע"א] דהשסועה בריה בעולם איתא ודין בהמה או חיה היא שאסר הכתוב ואעפ"י שיש לה כל סימני טהרה. ורב חנן בר רבא היה שוקל עצמו לעניין חשיבות כרב יהודה שהיה מן החכמים המובהקים בתלמידיו של רבו כרב ירמיה בר אבא שהיה תלמיד חבר אצל רב כדאיתא בפ' כל כתבי הקדש [שבת קכ"א ע"א] רב יהודה ורב ירמיה בר אבא [ורב חנן בר רבא] אקלעו לבי אבין דמנשקיא וכו' ועיין התם.
<h2>דף צה:</h2>
רב חנן בר רבא היה חתנו של רב וחמיו של רב חסדא. חתנו של רב דה"ג בפ' גיד הנשה הל' בשר כיון שנתעלם מן העין דאמר רב אסור ופרכינן ואלא רב היכא אכל בישרא, אי תימא בציירא וחתימה ואי תי' דאית ליה סימנא בפיסקא כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנאתא, ומסיק רב הוה אזיל לבי רב חנן בר רבא חתניה חזא מברא דקאתי לאפיה וכו'. חמיו של רב חסדא כדאיתא בשלהי פ"י יוחסין [קדושין פ"א ע"ב] רב חנן בר רבא איקלע לבי רב חסדא חתניה שקלה לבת ברתיה אותבה בכנפיה א"ל לא סבר לה מר להא דמקדשא וכו'. ועיין למעלה בסדר חביבא כי שם כתבתי הל' על ענין כזה במעשה רב חביבא ורבינא.
